דו"ח בוורידג'





בשנת 1942 הוגש לידי הפרלמנט הבריטי דו"ח אותו הכין הכלכלן ויליאם בוורידג'. מטרת הדו"ח הייתה לעסוק בתחום ביטוח לאומי ולתת המלצות כיצד יש ליישם אותו. במהלך המחקר והבדיקות השונות זוהו חמש בעיות חברתיות גדולות: הזנחה, אבטלה, מחלה, מחסור וחוסר השכלה. על פי הדו"ח, על המדינה להילחם בכל חמשת הגורמים כדי להפוך לחברה סוציאלית ולהעניק ביטחון לתושביה.
המלצות הדו"ח, אשר פורסם בשיאה של מלחמת העולם השנייה, יושמו החל משנת 1945, מה שהוביל להקמת מנגנונים לאומיים שהם עד היום התשתית של מדיניות הרווחה – לא רק בבריטניה. במדינת ישראל, מנגנון הביטוח הלאומי הוקם על סמך המתכונת הבריטית.

מבחינת הרעיונות ליישום, בדו"ח דובר על שלושה עקרונות שחייבים להתקיים על מנת ליצור ביטוח לאומי הוגן וראוי לכלל התושבים:

1. הביטוח חייב לטפל בחמש הבעיות הגדולות – המטרה של הביטוח הלאומי היא לטפל בשלל בעיות של האזרחים ולא רק באלו שעובדים.

2. הפרדת אינטרסים מגזריים – בתחילת הדרך הביטוח היה מיועד רק לעובדי תעשיות שונות והגן על חלק מצומצם של האוכלוסייה. הדו"ח הציג את הצורך של כלל האזרחים, וקבע כי אין לבצע הפרדה בין מגזר אחד לאחר.

3. חייב להיות שיתוף פעולה בין האזרח לבין המדינה – כדי להצליח ליישם את כל ההמלצות, המנגנון חייב להיות כלכלי וחייב להחזיק תקציב. על פי הדו"ח, על המדינה לדאוג לפרט ברמה הבסיסית בלבד, ועל כל אחד לדאוג לעצמו ולמשפחתו. כמו כן, המדינה חייבת לנהל צורת תשלום כך שהאזרח יהיה שותף פעיל במנגנון.